לפתוח את השנה בגישה אחרת ✋
אחרי כמעט חודשיים של חופשה, מגיע הרגע לחזור לשגרה. גם התלמידים שמגיעים אליי למפגשי למידה מותאמת חוזרים למפגשים האישיים – אבל מבחינתי, אי אפשר פשוט לפתוח את "המחברת" ולהמשיך מהמקום שבו עצרנו.
במשך תקופה ארוכה הילד היה בחופש. הוא טייל, שיחק, בילה, יצא מהשגרה ולעיתים כמעט שלא עסק בלמידה פורמלית. המעבר מחופשה בחזרה למפגש פרטני שדורש ריכוז, חשיבה, קריאה, כתיבה או התמודדות עם קושי – אינו מעבר פשוט.
וכאן בדיוק נכנסת הגישה שמלווה אותי בעבודה שלי – "לשנות את הגישה".
לא ממהרים ללמוד!
במפגש הראשון אני דווקא עוצרת. אנחנו מדברים. אני רוצה לשמוע מה עבר על הילד בחופש, איפה היה, מה עשה, ממה נהנה ואיך הוא מרגיש לקראת השנה החדשה.
ואז… אנחנו משחקים. לא משחק לימודי שמסתיר בתוכו תרגיל בחשבון או משימת קריאה. פשוט משחק. משחק שהילד בוחר, משחק שמאפשר לנו לצחוק, לדבר, להיפגש מחדש ולהרגיש בנוח יחד.
יוצרים גשר בין החופש ללמידה
לכאורה, עוד לא התחלנו ללמוד. אבל מבחינתי – כבר התחלנו את התהליך. המשחק והשיחה יוצרים עבור הילד מעבר הדרגתי: מחופשה לשגרה, מזמן חופשי למסגרת, וממפגש חברתי ונעים בחזרה לעבודה המשותפת שלנו. במקום לצפות ממנו לעבור ברגע אחד מ"חופש" ל"למידה", אני מאפשרת לו להיכנס לתהליך בקצב נעים ובטוח יותר.
זהו חלק מהותי מבחינתי בהוראה מותאמת: לא רק להתאים את המשימה לילד – אלא להתאים לילד גם את הדרך אל המשימה.
ורק אז – מתבוננים בלמידה
לאחר שיצרנו מחדש את החיבור, אפשר להתחיל להתבונן גם בלמידה. אני בודקת בעדינות מה נשמר מהשנה הקודמת, מה קצת נשכח, מה התחזק ומה עדיין דורש תרגול. לא מתוך רצון "לבחון" את הילד, אלא כדי להבין מהי נקודת הפתיחה הנכונה עבורו עכשיו.
משם נוכל להציב מטרות, לבנות יחד תוכנית ולהתחיל להתקדם. לפעמים אנחנו כל כך רוצים לקדם ילד, שאנחנו ממהרים להתחיל ללמד. אבל דווקא העצירה הקטנה בתחילת הדרך יכולה לאפשר אחר כך תנועה גדולה יותר.
לשנות את הגישה עבורי פירושו לזכור שמאחורי הקורא, הכותב או התלמיד שמתקשה בחשבון – נמצא קודם כול ילד. ילד שצריך להרגיש שרואים אותו. ששמחים שחזר. שלא מחכים לו מיד עם רשימת משימות. ושגם למידה יכולה להתחיל בחיוך, בשיחה ובמשחק.
כי לפעמים הדרך הטובה ביותר לחזור ללמידה היא דווקא לא להתחיל ממנה.